אימוץ טכנולוגיות חדשניות בישראל: מקרה הבוחן של קלוד במבט גלובלי

רועי זילבר, פרופ' אביתר מתניה ופרופ' אודי זומר [1]

רקע

האימוץ של טכנולוגיה חדשה ואופן השימוש בה בקרב קהלים רחבים במדינה (במגזר הממשלתי, בביטחוני ובפרטי-עסקי) מהווה מרכיב חשוב בעוצמתה הטכנולוגית של מדינה. רמת שירותי הבריאות, יעילות התחבורה, אנרגיה חכמה, יעילות שירותים עירוניים וגם היתרון הטכנולוגי של צבאות, כל אלו הם דוגמה למה שאפשר לקדם בהתבססות על אימוץ רחב של טכנולוגיות חדשניות. מגזרים שלא עושים זאת, או מדינות שמפגרות בכך, מתחילים לפגר במרוץ העולמי לעוצמה טכנולוגית, על כל ההשלכות הכרוכות בכך לתמ"ג, לתמ"ג לנפש, למגוון ולאיכות השירותים וגם לעוצמה של המדינה (בהקשר הצבאי הצר ובהקשר הביטחון הלאומי והכלכלה באופן רחב).

מכשולים שונים עומדים בפני אימוץ טכנולוגיה: רגולטוריים (כגון רישוי שירותים באופן מיושן), מבניים-מוסדיים (כמו מבנה שוק והשחקנים בו), טכנולוגיים (טכנולוגיה ישנה שאינה מאפשרת אימוץ חדשני) ואינטרסים של קבוצות לחץ. אך מכשול שקודם לכולם, שניתן להגדירו כבסיסי, הוא מידת הרצון והיכולת של אוכלוסיות לאמץ טכנולוגיות חדשניות, התלוי בעיקר בהשכלה ובתרבות. קשה למדוד מרכיב זה משום שהוא מצוי ברקע שאר המכשולים, אך יש מקרים שבהם הוא בולט וניתן למדידה ללא רעשים אחרים. דוגמה בולטת היא האימוץ המהיר של רחפנים בצה"ל לאחר 7 באוקטובר: על אף שצה"ל פיגר בהכנסתם לשדה הקרב, עם פרוץ המלחמה הכניסו אותם אנשי המילואים לשימוש מבצעי באופן מסיבי, והממסד הצבאי קיבע זאת בדיעבד. זו עדות לאוכלוסייה שהתגברה על המכשולים מתוך כורח, ביצעה דיפוזיה והטמעה איכותית של מוצר טכנולוגי, בלי תלות בממסד האיטי יותר.

מקרה גלובלי מובהק, שבו ניתן למדוד ישירות את יכולת הדיפוזיה וההטמעה של אוכלוסייה, הוא מנועי ה-LLM המפותחים בעולם, שהשימוש בהם אינו תלוי רגולטור או לובי, אלא תלוי כמעט אך ורק ברצונו וביכולתו של היחיד, או של ארגונים מתקדמים יחסית. נייר קצר זה מציג סוגיה זו בהשוואה בינלאומית על ניתוח מסדי נתונים גולמיים ודו"חות חברת Anthropic שהתפרסמו במהלך השנה האחרונה. הדו"חות כוללים בחינת חדירה של מנוע קלוד במדינות שונות ואיכות החדירה. דו"חות אלו נותחו לגבי 14 מדינות מסוגים וגדלים שונים כפי שיפורט להלן. שיעור החדירה של קלוד ואיכות השימוש בו משמשים כאן מדד, חלקי אך מאיר, הן לחדירת ה-LLM לשימוש רחב, והן בכלל לאימוץ טכנולוגי במדינה.

הנתונים והמדדים

הניתוח מבוסס על שלושה קבצי נתונים גולמיים (אוגוסט 2025, נובמבר 2025 ופברואר 2026; כ-2.95 מיליון שיחות מצטברות) ודוחות פרשניים שפרסמה Anthropic בשנה האחרונה. שני מדדים משמשים לאורך הנייר. הראשון, מדד החדירה (AUI – Anthropic AI Usage Index), מחושב כיחס בין נתח השיחות של מדינה ב-Claude לבין נתח אוכלוסייתה בגיל העבודה (15–64): ערך 1 משמעו שימוש פרופורציוני לגודל המדינה, וערך גבוה מ-1 משמעו שימוש גבוה מהמצופה. זהו אפוא מדד היקף לנפש. השני, שיעור האוגמנטציה, מודד את איכות השימוש – שיעור השיחות שבהן המשתמש והמודל פועלים בלולאה שיתופית-איטרטיבית (איטרציה, למידה ואימות), להבדיל משימוש אוטומטי של האצלת משימה שלמה. שיעור אוגמנטציה גבוה מעיד על אוכלוסיית משתמשים בוגרת ומיומנת.

שלוש הסתייגויות מתודולוגיות נדרשות מראש. ראשית, הנתונים משקפים שימוש ב-Claude בלבד ולא בכלל מודלי ה-AI הגנרטיביים. כך, מתחרים (ChatGPT, Gemini ומודלים סיניים) אינם מיוצגים, ומדינות שגישתן ל-Claude מוגבלת (סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה) נעדרות. עם זאת, ההסקה ממנוע יחיד על דפוסי אימוץ רחבים סבירה במקרה זה, נוכח מעמדו המוביל של Claude לשימוש מקצועי ברחבי העולם. שנית, מדגמי השיחות נאספו בחלון של שבוע בכל נקודת זמן, וצריך לפרשם כאינדיקציה לתקופה ולא נתון קבוע. שלישית, ובמיוחד לעניין השוואות בין מקטעי זמן, הוספת משתמשי Max בקובץ פברואר 2026 מטה את הרכב המדגם לכיוון משתמשים מקצועיים אינטנסיביים, ועלולה להסביר חלק מהשינויים בין נקודות הזמן.

השוואה בינלאומית: חדירה ואיכות

גרף 1 מציג את ממדי החדירה של קלוד ב-14 מדינות בשלוש נקודות זמן בשנה האחרונה; גרף 2 - את איכות השימוש.

גרף 1: מדד חדירה של קלוד (AUI) ב-14 מדינות בשלוש נקודות זמן (אוגוסט 2025, נובמבר 2025, פברואר 2026).

גרף 2: איכות החדירה (שיעור האוגמנטציה) ב-14 מדינות לאורך זמן (אוגוסט 2025, נובמבר 2025, פברואר 2026). שיעור גבוה ויציב מהווה אינדיקטור לאוכלוסיית משתמשים בוגרת.

כפי שניתן לראות, הדיפוזיה הטכנולוגית איננה תופעה חד-ממדית. שתי מדינות יכולות להציג שיעורי אימוץ זהים אך להשתמש בטכנולוגיה באיכות שונה. הנתונים של Anthropic מאפשרים לבחון את שני הממדים בנפרד – חדירה ( AUI) ואיכות החדירה (שיעור אוגמנטציה). ישראל וסינגפור, למשל, גבוהות בשני הממדים, בעוד גרמניה ויפן חזקות באיכות החדירה, אך שיעור החדירה עולה בקצב מתון יותר. בקצה השני מדינות כמו ברזיל או הודו, שבשתיהן הן קצב החדירה והן איכותה – נמוכים.

בגרף 3 ניתן לראות את מיקום המדינות השונות על שני הצירים בנקודת הזמן של פברואר 2026 וכן את "כמות" השימוש האבסולטי (גודל העיגול):

גרף 3: פרופיל דיפוזיה תלת-ממדי - שיעור החדירה ואיכותה ונתח השימוש הגלובלי (פברואר 2026).

מהגרפים עולות מספר קבוצות פרופיל ברורות, הנבדלות בשילוב שבין היקף החדירה לבין איכות השימוש.

חדירה גבוהה ואיכותית - מדינות קטנות עם הון אנושי: ישראל, סינגפור, שוויץ, הולנד. בועות קטנות בגרף, אך ממוקמות בקצה הימני-עליון (חדירה גבוהה, איכות גבוהה). ה-AUI שלהן כמעט הוכפל (שוויץ 2.81 ← 4.85; הולנד 2.56 ← 4.02), ונתחן הגלובלי צמח ב-29%–40% מההיקף באוגוסט 2025.

מעצמות נפח - גדולות אבסולוטית, בינוניות יחסית לנפש: ארה"ב, הודו. בועות ענק (22.2% ו-6.16% מהשימוש העולמי), אך פרופיל איכותי שונה לחלוטין. ארה"ב עם חדירה של 4.58 ואיכות די גבוהה - "מעצמת נפח עם איכות טובה". הודו עם חדירה נמוכה ביותר של 0.28 בלבד ואיכות של 50% (הנמוך במדגם), כאשר הנפח ההודי נובע מגודל האוכלוסייה ולא מעומק האימוץ. הודו היא דגם של "אימוץ ראשוני" במרכזים מצומצמים בלבד.

חדירה בינונית באיכות גבוהה - מדינות מערביות ואסיה המפותחת: בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן, דרום קוריאה. בועות בגודל בינוני, איכות גבוהה (57–63%) וחדירה בינונית (1.81–3.71). מקרה הבוחן של יפן מציג תמונה ייחודית: חדירה נמוכה יחסית (1.81) אך האוגמנטציה מהגבוהות בעולם (63.1%) – כלומר, לא הרבה יפנים משתמשים כיום בקלוד, אך אלו שמשתמשים – עושים זאת באיכות גבוהה.

את החלוקה לעיל ניתן לראות גם בגרף הבא כאשר בוחנים מדגם של כ-116 מדינות:

גרף 4: דיפוזיה דו-ממדית של השימוש בקלוד ב-116 מדינות (פברואר 2026). חדירה לנפש (AUI, ציר לוגריתמי) מול איכות השימוש (שיעור אוגמנטציה), בחלוקה לארבעה רבעים לפי AUI=1 וחציון האוגמנטציה (54.4%).

חלוקת המדינות לארבעת הרביעים חושפת שחדירת השימוש ואיכותו ממיינות את העולם לפי טיפוסים נבדלים של מדינות. הרביע הימני-עליון (חדירה גבוהה-איכות גבוהה) מאגד כלכלות מפותחות ועתירות הון אנושי - מסינגפור, ישראל ושוויץ ועד ארה"ב, בריטניה ויפן. הרביע השמאלי-עליון (חדירה נמוכה-איכות גבוהה) כולל מדינות מתפתחות שבהן בסיס משתמשים מצומצם אך משכיל, ככווית וקזחסטן. הרביע השמאלי-תחתון (חדירה נמוכה-איכות נמוכה) מרכז את מרבית העולם המתפתח, ובכללו הודו וברזיל חרף נפחן המוחלט. הרביע הימני-תחתון (חדירה גבוהה-איכות נמוכה) כמעט ריק - ארבע מדינות בלבד.

ישראל

ישראל מובילה גלובלית במדד ה-AUI[2] לאורך כל התקופה. ראשונה באוגוסט ובנובמבר 2025 (7.00 ו-4.90) ושנייה בפברואר 2026 (5.20), כשסינגפור עוברת אותה במעט (5.53). המגמה היורדת אינה נסיגה אלא "הישארות במקום" כאמור.

טבלה 1: הפרופיל הישראלי בשלוש נקודות זמן. נתוני שימוש לפי מטרה לא היו זמינים באוגוסט 2025.

שלושת המדדים בטבלה נעים בכיוונים שונים, וההבחנה ביניהם חיונית. מדד ה-AUI הוא יחסי-לנפש: ירידתו מ-7.00 ל-5.20 אינה נסיגה ישראלית אלא תוצאה של מדינות אחרות הצומחות מהר יותר וסוגרות את הפער, בעוד ישראל "נותרת במקום" סביב רוויה גבוהה שאליה הגיעה מוקדם. במקביל, שיעור האוגמנטציה דווקא עלה (54%←58.7%) והתייצב – כלומר איכות השימוש העמיקה אף שהיקף השימוש היחסי התמתן. תנועה מנוגדת זו של שני המדדים היא בעצמה המחשה זעירה לטענה המרכזית: היקף ואיכות הם ממדים נפרדים.

הנתח הגלובלי של ישראל ירד אף הוא (1.13%← 0.69%), ויש לפרשו בזהירות. הוא משקף בראש ובראשונה אפקט יחסי - שאר העולם מגדיל את נתחו על חשבון מדינה עם רוויה מוקדמת. לכן, אין להסיק ממנו בהכרח ירידה בהיקף השימוש הישראלי המוחלט: המדגמים הם חתכים שבועיים בגודל קבוע, ולכן נתח יורד בתוך עוגה עולמית צומחת אינו זהה לירידה בשימוש בפועל. לצד זאת, חלק מהשינוי בפברואר 2026 עשוי לנבוע גם משינוי הרכב המדגם (הוספת משתמשי Max).

ההון האנושי הוא הגורם המתווך המרכזי ליכולת המדינתית לקליטה ולהטמעה מהירות ואיכותיות של AI: המתאם בין רמת ההשכלה של הקלט האנושי לבין רמת הפלט של המודל גבוה מ-0.92. ^[3] צירוף התנאים בישראל ממחיש את ההובלה: אוכלוסייה משכילה, מגזר טכנולוגי גדול ביחס לכלכלה, אוכלוסייה רב-לשונית – יתרון בעבודה עם מודלים שאומנו בעיקרם באנגלית – ונכונות תרבותית גבוהה לאמץ כלים חדשים. ישראל ממחישה שעצימות ההטמעה אינה דורשת את המצאת המוצרים או הידע באותה טכנולוגיה: שילוב של ייבוא טכנולוגיה זרה עם כוח עבודה מקומי מיומן יכול לייצר עליונות בהטמעה אף מעבר לזו של מדינת המקור.

דיפוזיה פנימית בתוך ישראל

מעבר לפרופיל המדינתי של ישראל בהשוואה בינ"ל, ניתן לבחון את דיפוזיית ה-AI בין חלקים שונים של ישראל: האם השימוש ב-AI בישראל מרוכז בגוש דן או מתפזר לערים אחרות – גרף 5.

קיימים שלושה דפוסים בולטים בגרף. ראשית, תל אביב ירדה דרמטית מ-50% ל-37.2% (פחות 12.8% בחצי שנה); ירושלים וחיפה צמחו משמעותית (ירושלים 8.4% ← 15.2%, חיפה 7.5% ← 11.4%); מחוז המרכז גדל באופן מתון, והדרום והצפון יציבים סביב 5% ו-3.5% בהתאמה.

ייתכן שזו דיפוזיה רוחבית אמיתית של השימוש ב-AI מגוש דן לערים הגדולות (תהליך מתבקש לאחר רוויה ראשונית בתל אביב), וייתכן שמדובר באפקט הרכב מדגם.^[4] כדי להעלות את רמת הוודאות נדרשת נקודת זמן נוספת. עם זאת, אם המגמה נכונה, היא משמעותית. הצמתים הטכנולוגיים בעולם נוטים להישאר יציבים (פריז = 49% מצרפת, סאול = 56% מקוריאה, טוקיו = 39% מיפן). ישראל יוצאת דופן במגמה זו, ועשויה לסמן הרחבת השימוש ב-AI ברחבי ישראל מחוץ למרכז ההייטק בגוש דן.

גרף 5: דיפוזיה פנים-ישראלית, התפלגות השימוש לפי מחוז (נובמבר 2025 ← פברואר 2026).

סיכום

אימוץ מודלי AI מתקדמים ברחבי העולם מצוי בתהליכי שינוי מהירים. עם זאת, מגמות ראשוניות מצביעות על מספר נקודות מעניינות: ראשית, חדירת המודלים ואיכות השימוש בהם אינן הולכות בהכרח יד ביד, וישנה שונות נרחבת בין מדינות גם כשהכלכלה או התמ"ג לנפש שלהן דומים. שנית, השונות בין המדינות נותרת יציבה וגבוהה על אף חסמי השימוש הנמוכים יחסית: היקף החדירה לנפש של ה-AI בישראל ובסינגפור גבוה פי כ-20 מזה של הודו וניגריה. שלישית, המתאם בין השכלת האוכלוסייה לאיכות השימוש ב-AI גבוה, ואיכות השימוש הולכת ומתפתחת בכל המדינות - גם אם בקצב שונה - ככל שהמשתמשים לומדים את אפשרויות השימוש במודלים, ובהתאם להשכלת האוכלוסייה הכללית. הפער בין ישראל למדינות המובילות ב-AI מצטמצם משום ששוויץ והולנד, לדוגמא, צומחות במהירות, בעוד ישראל "עומדת במקום" סביב רוויה גבוהה שאליה הגיעה מוקדם.

מסקנות אלה נושאות השלכה מעשית ישירה למקבלי החלטות בישראל. היתרון הישראלי ב-AI נשען על הון אנושי (לאו דווקא הון אנושי "טכנולוגי" בהגדרתו המסורתית), על נכונות תרבותית לאמץ טכנולוגיה ועל בסיס משתמשים רחב - ולא רק על תשתית מו"פ מפותחת. במקביל, הדיפוזיה הפנים-ישראלית לירושלים ולחיפה, אם תאושש בנקודת זמן נוספת, מצביעה על חלון הזדמנות להרחבת בסיס המשתמשים מעבר למרכז ההייטק בגוש דן. במונחים רחבים יותר, המקרה הישראלי מדגים שבעידן ה-AI, עוצמה טכנולוגית אינה נמדדת עוד רק ביכולת לפתח את חזית המדע והטכנולוגיה, אלא גם במהירות ובעומק שבהם חברה משכילה יודעת להטמיעה בשגרה - מהלך שמקנה למדינות קטנות ובינוניות, כישראל, מקור עוצמה יחסי במערכת הבינ"ל.

המשך מעקב אחר דו"חות אלו יאפשר להבין את המגמות הגלובליות באופן השוואתי בין מדינות, לצד ניתוח מתקדם של פיזור השימוש ברמה המקומית, ובכך לחשוף את אופן ההשתתפות של קהלים ואוכלוסיות שונים במהפכה.

[1] לציטוט: זילבר, ר., מתניה, א. וזומר, א. (יוני 2026). אימוץ טכנולוגיות חדשניות בישראל: מקרה הבוחן של קלוד במבט גלובלי (תצפית אווירית 4/2026). מרכז אלרום לחקר מדיניות אוויר וחלל, אוניברסיטת תל אביב.

Zilber, R., Matania, E., & Sommer, U. (June 2026). Adopting Innovative Technologies in Israel: The Claude Case Study in a Global Perspective (Elrom Aerial Insight 4/2026). Elrom Center for Air and Space Studies, Tel Aviv University.

[2] ערכי AUI חושבו מתוך נתוני ה-Anthropic Economic Index [Dataset] - בתוך מאגרHugging Face . ה- AUI של 7.00 משמעו ששיעור השיחות הישראליות במדגם גבוה פי 7 משיעור האוכלוסייה הישראלית בגיל העבודה באוכלוסייה העולמית.

[3]   הנתון מבוסס על דו"ח Appel et al. (2026), Anthropic Economic Index report: Economic primitives בו בוצע ניתוח רוחב של רמת הקלט וההיגיון בשיחות לפי מדינה, תוך הצלבה עם מדדי השכלה בינלאומיים (Barro-Lee, OECD).

[4] הוספת משתמשי Max בנתוני פברואר 2026 שהייתה עשויה להטות את התפלגות המשתמשים