מטוסי דור 6: קיץ אחד, שלוש החלטות ועתיד הכוח האווירי

אסף הלר[1]

בתוך פחות מחודש בקיץ 2026 התקבלו שלוש החלטות בעניין תוכניות "מטוסי דור 6", התפיסה המכוונת לפיתוח מערכת של מערכות (System of systems) הכוללת כלי טיס מאוישים ושאינם מאוישים שמקושרים ברשת המאפשרת פעולה משותפת. ההחלטות היו בלתי תלויות, שונות מאד זו מזו, אך במבט על הן מספקות הזדמנות ללמוד על השיקולים בבניין כוח אווירי לעשורים הבאים. ב-8 ביוני, גרמניה וצרפת קברו רשמית את תוכנית FCAS, שלתכנונה הוקצו תשע שנים וכ-4 מיליארד יורו. ב-3 ביולי, בריטניה, איטליה ויפן החליטו להוסיף 4.6 מיליארד ליש"ט למימון התוכנית המקבילה שלהן, GCAP. בין שתי החלטות אלה, החליטה ארה"ב להתקדם לייצור סדרתי בשלב הראשון של CCA (Collaborative Combat Aircraft), ובנוסף בחרה בחברות שיתקדמו לשלב הבא של פיתוח תוכנה לפעולה אוטונומית עבור CCA.

לפני שנצלול לתוכניות ולהחלטות בעניינן, חשוב לציין שיש עוד שחקנים במגרש הגלובלי של כלי טיס דור 6. בסין טסים כבר למעלה משנה אבות-טיפוס של מטוסי דור 6, J-36 ו-J-50, אך החשאיות אינה מאפשרת לעמוד על הסטטוס האמיתי שלהם. טורקיה והודו עוסקות בפיתוח מטוסי דור 5, דור שמהווה שלב לקראת מטוסי דור 6 בראיית ארה"ב ומדינות אירופה. מל"טי קרב, שמיועדים לפעולה יחד עם מטוסים מאוישים או בלעדיהם, מפותחים במדינות נוספות, בהן אוסטרליה, שוודיה, דרום קוריאה, טורקיה והודו. העניין המיוחד דווקא בשלוש ההחלטות האחרונות נובע מכך שהן התקבלו במדינות שיש להן נקודת מבט שלמה על מטוסי דור 6 – הן עוסקות גם בפיתוח המטוסים המאוישים וגם בפיתוח המל"טים שיפעלו איתם.

מה קרה עם שלוש התוכניות?

המטרה של תוכנית FCAS הייתה לפתח מטוס קרב חמקן חדש, כלים לא-מאוישים (Remote Carriers, בהובלת MBDA) בעלי רמת אוטונומיות גבוהה, ורשת רחבה של ענן קרב (Combat Cloud) המאפשרת לממש תפיסת MUMT (manned-unmanned teaming) לצורך בניית מודעות מצבית משותפת, שיפור שרידות ויכולת רב-משימתית. מה שהפיל את התוכנית לא היה אתגר טכנולוגי, אלא אי-הסכמה בשני תחומים: Dassault הצרפתית דרשה 80% מתכולת העבודה על המטוס, בעוד שההסכם המקורי הגדיר חלוקה שיוויונית, ולכך היו צפויות השלכות גם על זכויות הייצוא. התחום השני היה מתח באפיון המטוס, שנבע מהפער בין הצורך המבצעי של צרפת במטוס קל יחסית שיוכל לפעול מנושאת מטוסים לבין הצורך המבצעי של גרמניה במטוס כבד לתקיפה ארוכת טווח.

גרמניה ויתרה על התוכנית למרות שאין לה כרגע חלופה למטוס קרב מאויש עתידי, אולם היא עוסקת בפיתוח עצמאי של שני מרכיבים חשובים התואמים את העקרונות של תוכנית FCAS. האחד הוא CFSN (Combat Fighter System Nucleus) שמטרתו לפתח את הקישוריות בין כלי טיס בחיל האוויר הגרמני. השני הוא מספר דגמים של מל"טי CCA למשימות תקיפה, ליווי מטוסים ושיבוש ל"א: Remote Carrier של MBDA במשקל כ-400 ק"ג, מל"ט תת קולי של Airbus במשקל 6 טון ומל"ט חמקן כבד יותר של Airbus. ישנם מספר סוגים של מטוסי קרב שעשויים להשתלב בהמשך בתפיסה הגרמנית – מטוסי טייפון יורופייטר (דור 4) ומטוסי 35-F (דור 5) שנמצאים בסד"כ של חיל האוויר הגרמני, ויתכן גם מטוסי GCAP (דור 6) או פיתוח עתידי גרמני עם ספרד או שוודיה. צרפת ממשיכה במסלול עצמאי לפיתוח מטוס הקרב העתידי שלה, וכמו גרמניה מתכננת לשלב כלים לא מאוישים שיפעלו כבר בשנים הקרובות עם מטוסי דור 4 כמו Rafale, בטרם יהיו לצרפת מטוסי דור 6.

בעת שהוחלט על ביטול פרויקט המטוס של FCAS, תוכנית מטוס דור 6 של בריטניה, איטליה ויפן, GCAP, קיבלה מימון של 4.6 מיליארד ליש"ט לשלב התכן המפורט. כמו FCAS, גם GCAP יועדה להיות מערכת של מערכות, הכוללת מטוסי חמקן מאוישים, כלים לא-מאוישים ורשת תקשורת הדומה עקרונית לענן הקרב של FCAS. עם זאת, התוכניות נבדלות במספר מאפיינים בולטים: ב-GCAP, המטוס המאויש מפותח על ידי קונסורציום תעשייתי אחד (Edgewing) ולא על ידי שני קבלנים ראשיים שמתחרים על נתחים בפרויקט, והכלים הלא-מאוישים מפותחים בנפרד במדינות השותפות. מרכיב מרכזי בתוכנית היא הארכיטקטורה המשותפת על בסיס מערכות ISANKE (חישה ואפקטים לא-קינטיים) ו-ICS (תקשורת משולבת). בתוכנית ניתן דגש מיוחד למתן חופש למדינות השותפות בפעולה ובמודיפיקציות.

התוכנית לבניין מטוסי הקרב בארה"ב כוללת שני מרכיבים עיקריים: מטוסים מאוישים, שיכללו בנוסף על המטוסים הקיימים 15-F, 16-F (דור 4) ו-35-F (דור 5) גם מטוסי 47-F (דור 6). אלה מטוסים יקרים, כ-300 מיליון דולר, הנמצאים בפיתוח. לצידם, מתוכננת הצטיידות במספר רב של כלים לא מאוישים, CCA, שיהיו זולים משמעותית ממטוס קרב מאויש (כ-30 מיליון דולר), ושהפיתוח שלהם מתקדם במהירות. באמצע יוני 2026 הוחלט, כאמור, להתקדם לייצור סדרתי של השלב הראשון של התוכנית, עם דגמי FQ-44A (של חברת Anduril) ו-FQ-42A (של GA). תשעה ספקים כבר מתחרים על השלב השני, וביניהם הענקיות בואינג, לוקהיד ונורת'רופ גראמן שהפסידו בשלב הראשון.

דגש מרכזי בתפיסה האמריקאית לפיתוח CCA תופסת המודולריות (Modular Open System Approach). שכבות האוטונומיה והתקשורת מפותחות בנפרד מפלטפורמות CCA על ידי יצרנים שונים, וכך מתאפשרת גמישות בשילוב פלטפורמות CCA שונות באותה ארכיטקטורה. הגמישות מקנה יתרון בהצטיידות על ידי שחרור מהמחויבות ליצרנים מסוימים של פלטפורמות, ומקנה יתרון בקליטת יכולות מבצעיות בזכות היכולת לשלב CCA עם מטוסים קיימים מבלי לחכות למטוסי דור 6 (כך, למשל, F-35 כבר הדגים MUMT עם מל"ט 20-MQ).

המשותף בשלוש ההחלטות

שלושת המקרים, למרות ההבדלים ביניהם, מספרים סיפור שממנו עולה אותה תובנה: תהליכי בניין הכוח של מטוסי דור 6 הובילו להכרה שהערך המתמשך והשליטה ארוכת הטווח בכוח אווירי לא נמצאים בפלטפורמות אלא בארכיטקטורה, בתקשורת, ביכולת הפעולה הרשתית ובאוטונומיות של כלי הטיס. כלי הטיס חשובים, כמובן, אך בסד"כ של חילות אוויר יהיו סוגים שונים של כלי טיס – גדולים וקטנים, יקרים וזולים, מאוישים ולא-מאוישים, איטיים ומהירים, חמקנים ושאינם כאלה – והערך הגדול ביותר יהיה ביכולת לחבר אותם יחד לכוח אווירי אפקטיבי. הארכיטקטורה חשובה לא רק בשל היכולת להפיק יותר מכלי הטיס, אלא גם בזכות הגמישות שהיא מאפשרת בהפעלת הכוח ובבניין הכוח. מאפיינים אלה הופכים את הארכיטקטורה לנכס לאומי חשוב, שמדינות שואפות לעצמאות בו.

ההכרה בקדימות הארכיטקטורה על פני פלטפורמה מסוימת בולט בשלושת המקרים: הויתור של גרמניה על מטוס מאויש דור 6 לפחות בטווח הזמן הקרוב, ומתן דגש לפיתוח קישוריות על בסיס CFSN מתוצרת גרמניה וליכולת לשלב כלים לא מאוישים שונים עם מגוון מטוסי קרב מאוישים; המקום המרכזי שנותנות השותפות בפרויקט GCAP למערכות ISANKE ו-ICS, לארכיטקטורה הפתוחה המאפשרת לשלב כלים לא מאוישים של כל מדינה שותפה, ולחופש של כל מדינה לפעול ולפתח מודיפיקציות לצרכיה; והדגש האמריקאי על מודולריות וגמישות, תוך ניתוק הצימוד בין פלטפורמות מסוימות מאוישות ולא-מאוישות.

קדימות הארכיטקטורה והדגש על עצמאות לאומית בשליטה בארכיטקטורה צפויות להשפיע על השוק העולמי. מי שישלוט בארכיטקטורה – בתקנים, בתאימות, בעמוד השדרה התקשורתי – יחזיק חסם כניסה אמיתי וארוך-טווח לפלטפורמות. בשוק כזה הפלטפורמות יידרשו להיות גמישות ומותאמות לארכיטקטורה שמעדיף הלקוח, וסביר שכך יקרה, מכיוון שטכנולוגיית המחשוב תאפשר זאת. השילוב בין הצטיידות גמישה יותר בפלטפורמות לבין מגמת ההצטיידות בפלטפורמות רבות וזולות יחסית תוביל, כנראה, את שוק הפלטפורמות להיות "שוק של קונים" – תחרותי יותר והפכפך יותר, עם יותר מוכרים רלוונטיים וחופש בחירה ללקוחות.

סיכום

ההחלטות שהתקבלו בקיץ החולף בנושא תוכניות הפיתוח של מטוסי דור 6 "הזיזו את הגבינה" צעד נוסף לקראת עתיד, שבו הדגש יעבור מפלטפורמות ספציפיות לארכיטקטורה. "איזה מטוס קונים?" היא עדיין שאלה חשובה, אך החלטות הקיץ האחרון מלמדות שבראייה ארוכת טווח היא הפכה קצת פחות חשובה משהייתה. תהליכי בניין הכוח האווירי נותנים משקל גדל והולך לקישוריות ולאלגוריתמיקה, המאפשרות להפיק מהכוח האווירי ערך מבצעי גבוה יותר בזכות יכולת פעולה משותפת של אמצעים שונים, תוך מיצוי אפקטיבי של יתרונותיהם היחסיים.

[1] הלר, א. (ספטמבר 2026). מטוסי דור 6: קיץ אחד, שלוש החלטות ועתיד הכוח האווירי. (תצפית אווירית 7/2026). מרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר וחלל.