שינויים בתפיסות הביטחון באירופה בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה – גרמניה, צרפת ובריטניה כמקרי בוחן

מלחמת רוסיה-אוקראינה, שהחלה ב־24 בפברואר 2022 בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ונכון לכתיבת שורות אלו טרם הגיעה לסיומה, שברה את הסדר האירופי שהחל לאחר המלחמה הקרה, ושכתבה לחלוטין את יחסי אירופה-רוסיה אשר נשמרו בשלושים השנים האחרונות והתבססו בעיקר על תלות כלכלית ואנרגטית הדדית בין הצדדים. מדינות אירופה, אשר סברו כי תום המלחמה הקרה הביא ל"קץ ההיסטוריה", חזרו באבחת חרב למציאות המעשית במסגרתה פועלות מדינות בעולם, דבר שאילץ אותן לשנות את התנהלותן בכל הנוגע לסוגיות ביטחוניות. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה הצהיר סגן נשיא האיחוד האירופי ג׳וזף בורל (Borrell) כי "עם פלישתו לאוקראינה, ולדימיר פוטין כפה על מדינות אירופה לחשוב מחדש על אלמנטים רבים בארגון הפנימי שלנו ועל תפיסת עולמנו. אנו חייבים להתמודד עם האתגר הזה ולהגן על ביטחוננו ועל הערכים הדמוקרטיים שלנו".

מחקר זה מבקש לבדוק כיצד השפיעה עד כה מלחמת רוסיה-אוקראינה על אירופה בהיבט הביטחוני, תוך הסתכלות רחבה על מושג הביטחון וניתוח השוואתי של תפיסות הביטחון ושל מרכיבים ביטחוניים במדינות הנבחנות טרם המלחמה ובמהלכה. המחקר מתמקד בשלוש המדינות המרכזיות באירופה: גרמניה, צרפת ובריטניה; מדינות הנחשבות לחזקות ביבשת, הן מבחינה צבאית והן מבחינה כלכלית. לאור העובדה ששלוש המדינות הללו אינן מחזיקות בתפיסת ביטחון זהה, ניתוח מקרי הבוחן שלהן יעניק מענה רחב ומגוון לשאלה כיצד הושפעו ממלחמת רוסיה-אוקראינה מדינות אירופה בעלות תפיסת ביטחון שונה.

המסקנה המרכזית העולה ממחקר זה היא כי הפלישה הרוסית לאוקראינה הבהירה לאירופה שעוצמה צבאית היא מרכיב מרכזי בביטחון לאומי, ורק לה יש היכולת להדוף תוקפנות חיצונית. לאחר עשרות שנים של שקיעה בתפיסת עולם רומנטית של "קץ ההיסטוריה", בעטייה בחרו רוב מדינות אירופה שלא להפנות משאבים רבים לבניית ולשימור יכולת צבאית אמינה, כיום מבינים באירופה כי הגיעה העת לבנות יכולות צבאיות להתמודדות מול האיום הרוסי. כך, מלחמת רוסיה-אוקראינה ללא ספק הובילה לשינויים בסוגיות של ביטחון לאומי בכל אחת משלוש המדינות, באופן שונה כתלות בגישה מוקדמת כלפי רוסיה בפרט וכלפי ביטחון צבאי בכלל.

השינוי המשמעותי ביותר חל בגרמניה, אשר החזיקה בגישה פייסנית כלפי רוסיה טרם פרוץ המלחמה. לא רק שהמלחמה גרמה למקבלי ההחלטות בברלין לזנוח את התפיסה לפיה המסחר עם רוסיה ירחיק עימות צבאי מולה, אשר הובילה את גרמניה להיות תלויה ברוסיה מבחינה אנרגטית, בברלין החלו להבין כי על גרמניה לבנות יכולת צבאית במטרה להגן על עצמה מפני תוקפנות רוסית ולא להיות תלויה בחסדיהם של אחרים. כמו כן, המלחמה באוקראינה והחשש מפני תוקפנות רוסית העלו בגרמניה שאלות בנושאי יכולת גרעינית וגיוס חובה שבהן נמנעו מלדון במשך עשרות שנים, ולא מן הנמנע כי ככל שהמלחמה תימשך וידה של רוסיה אף תהיה על העליונה, תאמץ גרמניה אלמנטים מסוימים הקשורים לבניית עוצמה צבאית מהם נמנעה במשך כמעט שמונים שנה.

השפעתה של המלחמה על מדיניות הביטחון של צרפת פחותה יותר. צרפת ממשיכה להוביל את הקו הקורא לאירופה לקחת את גורלה הביטחוני בידיה ולא להסתמך יתר על המידה על מטריית ההגנה האמריקנית. אולם בכל הנוגע לגישה הפייסנית כלפי רוסיה, המשפיעה גם על היקף הסיוע הצרפתי לאוקראינה שכיום דל בהשוואה למדינות אחרות, בפריז בוחרים להמשיך בדיאלוג מתמיד עם מוסקבה תוך שלילת פעולה צבאית נגדה. יחד עם זאת, בצרפת יודעים היטב כי ביטחונה של המדינה תלוי בעיקר ביכולתה הגרעינית אשר מבטיחה הרתעה מול תוקפנות חיצונית, וכי יש להתכונן לתרחיש של מלחמה כוללת באירופה. כך, מלחמת רוסיה-אוקראינה שינתה את מגמת הקיצוצים בתקציב הביטחון של צרפת במשך שני העשורים האחרונים והביאה לעלייה בתקציב הביטחון, שכיום הוא הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה.

בבריטניה, מדינה בעלת אוריינטציה ביטחונית מובהקת ויכולת גרעינית, הייתה למלחמת רוסיה-אוקראינה השפעה זניחה יחסית. עוד לפני המלחמה ראו הבריטים ברוסיה איום ביטחוני והבינו כי אל לממלכה להיות תלויה בה, וזאת בניגוד מוחלט לאווירה ששררה בגרמניה ובמידה מסוימת בצרפת. אולם לנוכח המלחמה באוקראינה הפנימו בלונדון כי המלחמה הקונבנציונלית עודנה חיה ובועטת, והדבר ידרוש ממקבלי ההחלטות בבריטניה להגדיל את ההשקעה בביטחון כדי שניתן יהיה להתמודד כמו זו של רוסיה באוקראינה.