אמל״ח אווירי בסין והשלכותיו האפשריות על חיל האוויר הישראלי
1.8.23
ד"ר תומר פדלון, ד"ר שרה-מאשה פיינברג, ד"ר אסף הלר, חיים שורץ

מחקר זה בוחן את התפתחות האמל״ח הסיני הרלוונטי לשדה הקרב של חיל האוויר הישראלי, ואת השלכותיו על בניין הכוח של חיל האוויר ועל הפעלתו בתרחישים שונים של הגעת אמל״ח זה למזרח התיכון.
נוכחותה של סין במזרח התיכון ובצפון אפריקה (MENA) גדלה בעשור האחרון וצפויה להמשיך להתרחב, לרבות בתחום הביטחוני. המחקר מתאר את התהליכים שהפכו את חיל האוויר הסיני (PLAFF) לחיל מודרני המפעיל כלי נשק מתקדמים, אשר מאפשרים פעולות הגנתיות והתקפיות בטווחים ארוכים ויכולות חדשות בתחום האווירי. המיזוג בין נוכחותה הגוברת של סין ב-MENA לבין התפתחותה בתחומים הצבאיים והטכנולוגיים מספק לשותפותיה של סין במזרח התיכון הזדמנויות חדשות לשיפור איכות האמל״ח שהן מפעילות ולרכישת טכנולוגיות מתקדמות הדרושות להן.
עד כה, ייצוא האמל״ח הסיני למדינות המזרח התיכון היה מוגבל, והתמקד ביכולות נישה: כטמ״מי תקיפה במצרים, בירדן, בסעודיה ובאיחוד האמירויות, טילי חוף-ים באיראן ובלבנון, מכ״מים בסוריה וכדומה. בשנים האחרונות גברה החדירה הסינית למזרח התיכון בהיבטים כלכליים ודיפלומטיים, והטכנולוגיה הצבאית הסינית התקדמה מאוד, ואף מקדימה את זו של רוסיה במספר תחומים (ביניהם כטמ״ם, סנסורים וטכנולוגיות חלל). לאור זאת, ייתכן שחיל האוויר הישראלי יפגוש בעתיד במזרח התיכון אמצעים סיניים או טכנולוגיה סינית.
כדי לקבוע מדיניות בנושא, יש לזהות יכולות צבאיות משמעותיות העשויות להגיע לזירה, שיש להן מאפיינים ייחודיים אשר אינם מוכלים בתוך איום הייחוס הקיים של מערכות אמל״ח רוסיות ואיראניות. בחינה זו מעלה מספר תחומים.
תחום אחד הוא ייצוא של אמל״ח מתקדם מסין, בדגש על מטוסים מדור 4.5 בעלי טילים אקטיביים ארוכי טווח וחליפת סנסורים מתקדמת (מכ״מי AESA ומערכות IRST); ראשי ביות דואליים, IR ומכ״ם, לטילים מהקרקע ומהאוויר; ומערכות הגנה אווירית, בדגש על טק״א ארוך טווח שמאפייניו הטכניים שונים מאלה של הטק״א הרוסי, וייתכן שבהמשך אף מערכות ליירוט טילים.
תחום שני הוא ייצוא של טכנולוגיות מסין, כחלק מהסכמי שיתוף פעולה של סין עם מדינות במזרח התיכון. טכנולוגיות סיניות בעלות השפעה רבה עשויות להיות טכנולוגיות תקשורת, Al, חלל וסייבר. העדר הפרדה בין טכנולוגיות אזרחיות וצבאיות, כפי שמתקיים במקרים רבים בסין, עלול לאפשר למדינות באזור לפתח יישומים צבאיים בעזרת טכנולוגיות סיניות מתקדמות הזמינות להן. ייצוא הטכנולוגיות יכול להיעשות באמצעות העברת ידע או במסגרת העברות רכיבים ואמל״ח. אחד המרכיבים שסין מייצאת הוא יכולת ייצור, כגון הקמת מפעלי כטמ״ם במדינת הלקוח כחלק מעסקאות לרכש כטמ״ם. מכאן שגם עסקאות לרכש אמל״ח מאפשרות קבלת טכנולוגיות מסין.
תחום שלישי הוא נוכחות צבאית סינית, בעיקר של ספינות סיניות, וייתכן שבהמשך נוכחות קבועה בבסיסים בנמלי ים. הימצאות באותו מרחב מייצרת פוטנציאל חיכוך בין מטוסי חיל האוויר לבין כוחות צבא סיניים, גם אם הוא אינו רצוי על ידי שני הצדדים.
מעורבותה הנוכחית של סין במזרח התיכון עדיין מוגבלת בהשפעתה. עם זאת, חשוב להחזיק תמונת מודיעין מספקת בארבעה תחומים: עסקאות רכש, מאפיינים טכנולוגיים של אמל״ח סיני רלוונטי, שילוב טכנולוגיות סיניות במערכות המפותחות באיראן, ונוכחות ימית סינית במרחבי העניין של חיל האוויר הישראלי.
