השפעתה הגוברת של האוכלוסייה האזרחית על שדה הקרב המודרני – מבט על מלחמת רוסיה-אוקראינה

המחקר שלהלן מבקש לבחון את תפקיד האוכלוסייה האזרחית בדינמיקה של מלחמה, על סמך מקרה הבוחן של מלחמת רוסיה-אוקראינה. מלחמה זו מהווה דוגמה עדכנית וייחודית לאינטראקציה עצימה בין מדינה תוקפת (רוסיה), מדינה מתגוננת (אוקראינה), האוכלוסייה שבתווך (האוקראינית) והמערכת הבין־לאומית. המחקר מנתח מערכתית את יחסי הגומלין בין הצדדים המעורבים במלחמה בארבעה רבדים: היעדים האסטרטגיים של השחקנים, גישתם כלפי האוכלוסייה, סל הכלים שלרשותם (צבאיים, פוליטיים, כלכליים ותודעתיים) והאינטראקציה האסטרטגית והאופרטיבית ביניהם. ייחודו של המחקר בגישתו ההוליסטית להבנת השפעתם הגוברת של האזרחים על שדה הקרב המודרני.

מן המחקר התחדדו עלייה במרכזיות "החזית הדיגיטלית" בשדה הקרב המודרני, העוצמה הגוברת של אזרחים בלחימה והקושי של שחקנים מדינתיים לשלוט בהן. הן רוסיה והן אוקראינה רואות באוכלוסייה האוקראינית עוגן מרכזי להחלשת המערכת היריבה. האוכלוסייה משמשת מעצב רב־ממדי: "מכשול צבאי" עבור המדינה התוקפת, הזדמנות להחלשת האויב עבור המדינה המתגוננת, גורם "מעורב" ו"בלתי מעורב" בלחימה המשפיע בעוצמה על הדינמיקה של העימות ועל הישאבות בין־לאומית לתוכו.

בקרמלין קיוו שהאוקראינים ישלימו עם הכיבוש, ובתחילת הפלישה ניכרו הגבלות על הפעלת כוח צבאי נגד אזרחים. עם זאת, כישלון מתקפת הפתע הוביל לשחיקת הרסנים על פגיעה באזרחים, ולהיעלמותם הכמעט מוחלטת בהמשך. רוסיה לא בחלה בפגיעה מכוונת באזרחים להשגת יעדים צבאיים, וביקשה להטיל עליהם מורא באמצעות פגיעה שיטתית מן האוויר בתשתית האנרגיה בחורף 2023-2022. בד בבד הפעילה מוסקבה מאמץ תודעתי, מדיני־דיפלומטי וכלכלי כדי לערער את הקשר בין הממשלה האוקראינית לאזרחיה ולשכנע קהלים ברוסיה, במערב וב״דרום הגלובלי" בדבר הומניות מהלכיה. לצורך הטמעת האוכלוסייה הנכבשת ביצעה רוסיה צעדי דיכוי, רוסיפיקציה, הנעת אוכלוסין בכפייה לתוך שטחה, משאל־עם על סיפוח וניתוק של התושבים מערוצי תקשורת אוקראיניים.

הממשל האוקראיני ראה ברתימת הציבור למגננה את אחת מנקודות העוצמה שלו לבלימת המתקפה הרוסית. קייב בנתה מנגנון לעידוד האוכלוסייה לתמוך בכוחות המזוינים באמצעות אספקת ציוד ולהענקת מעטפת תומכת ללחימה פרטיזנית ולהתנגדות עממית לכיבוש. הציבור האוקראיני חונך טרם המלחמה לצריכת מידע ביקורתית, ונבנו מנגנונים לחסימת מידע רוסי ולמילוי "מרחב המידע" במקורות אוקראיניים. הממשל האוקראיני אף מינף את הפגיעה הרוסית באזרחיו להשגת תמיכה מערבית ("אפקט בוצ׳ה"). תפקידי מפתח ברתימת הציבור האוקראיני להתנגדות לכיבוש שמורים לגילוי המנהיגות של הנשיא וולדימיר זלנסקי ולשליטתו בכישורים הנחוצים להצלחה ב"חזית הדיגיטלית", בייחוד עם פתיחת המלחמה, ולקיומן של הנהגות מחוזיות חזקות המשולבות במנגנוני ממשל צבאי. סיוע כלכלי מסיבי וקליטת מיליוני פליטים על ידי ארצות הברית ושאר מדינות המערב חיזקו את כושר העמידה של המדינה האוקראינית ועזרו לה לספק שירותים מינימליים לאוכלוסייה, ובכך הקשו על צבא רוסיה. המערב ביקש לנצל את הפגיעה הרוסית באוכלוסייה לגביית מחיר מדיני ממוסקבה.

הלחץ שהפעילה על האוכלוסייה האוקראינית הסב לרוסיה נזקים אסטרטגיים רבי עוצמה. בניגוד לציפיית הרוסים, הממשל בקייב זכה לגיבוי איתן מן הציבור, שעבר טרנספורמציה פוליטית ואנטי־רוסית מואצת: גברה נכונותו להתנגדות עממית לכיבוש והוא הנמיך את ציפיותיו משירותי המינימום המתקבלים מהממשלה בעת מלחמה. בשעה שבמערב ביקשו לבדל את העימות המקומי הרוסי-אוקראיני מהעימות הגלובלי המערבי-רוסי, הפגיעה באזרחים סייעה לחבר בין השניים, נוכח מרכזיות חירויות הפרט באתוס הליברלי המערבי. הפגיעה באזרחים אוקראינים הגבירה את נכונות הציבור במערב להקריב מרווחתו כדי לסייע לאוקראינה, הרחיבה את הלגיטימציה להקשחת הסנקציות נגד רוסיה והעמידה לרשות קייב משאבים רבים יותר למאבק ברוסיה. עם זאת, רוסיה הצליחה להקהות את עוצמת השפעת הסנקציות עליה באמצעות פעילות מול הדרום הגלובלי (מדינות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית), שרגישותן לפגיעה באזרחים פחותה. גם הציבור הרוסי שוכנע בנחיצות הפגיעה באוכלוסייה האוקראינית, שהונחלה לו בכלי התקשורת הממלכתיים.

במבחן התוצאה, הרוסים כשלו בהכרעה פסיכולוגית־תודעתית של המערכת האוקראינית היריבה באמצעות הפעלת לחץ רב־ממדי על האוכלוסייה – רעיון מרכזי בתפיסת "מלחמות הדור החדש", אשר הנחתה את החשיבה הצבאית הרוסית בנוגע לפלישה. קשה להכריע אם מדובר בתפיסה שגויה מן היסוד, או שמא מדובר רק בביצוע כושל של צבא רוסיה. נפילתה המהירה של דרום אוקראינה והמחסור בכוחות מגינים בקייב בימים הראשונים למלחמה מעלים אפשרות כי תכנון רוסי טוב יותר וביצוע נחוש יותר עלולים היו להוביל לתוצאות חמורות ביותר עבור אוקראינה.

המלחמה המחישה כי השאיפה למזעור הפגיעה באזרחים, שבאה לידי ביטוי בחומרי הדרכה רוסיים, היא עיקרון ערטילאי ללא מנגנון מימוש. צבא רוסיה לא הכין את חייליו לאינטראקציה אינטנסיבית עם אוכלוסייה אזרחית, ובפרט לא להקפדה על זכויותיה ועל טוהר הנשק. גם אם ההנהגה המדינית הרוסית לא תכננה מראש פגיעה נרחבת באזרחים או ביצוע פשעי מלחמה, אלה הפכו לבלתי נמנעים נוכח החולשה הצבאית הרוסית והלחץ להגיע להישגים בכל מחיר, דה־לגיטימציה לאומה האוקראינית מצד משטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, היעדר כלי התמודדות עם אזרחים בדרגי השטח, מחסור במערכות
נשק מדויקות (ולהפך, הסתמכות יתר על נשק בעל דיוק סטטיסטי), סובלנות הדרג המדיני והצבאי לאלימות ולביזה, היעדר אכיפה משפטית על הפרת דיני מלחמה, ושימוש בכוחות לא סדירים. העברה כפויה של אוכלוסייה לתוך רוסיה ומדיניות רוסיפיקציה בשטח כבוש עלולות לבסס טענה, לפחות של חלק מהמומחים, לג׳נוסייד ולטיהור אתני מצד רוסיה באוקראינה, גם מבלי שיתקיים באוקראינה רצח המונים של ממש.

האוכלוסייה האזרחית כגורם המעצב את פני העימות בעידן הדיגיטלי – מסקנות ולקחים עיקריים

המאפיינים הייחודיים של המלחמה באוקראינה מחייבים זהירות יתרה והימנעות מהשלכה ישירה של לקחים על השפעת האוכלוסייה בעימות זה על עימותים אחרים. עם זאת, ניתן להציע כמה תובנות רלוונטיות למדינות המערב, ובהן ישראל, באשר לעימותים בעידן המודרני שבו ל"חזית הדיגיטלית" חשיבות יתרה.

א. האוכלוסייה איננה רק "מכשול" עבור כוח צבאי, כי אם תת־מערכת באקוסיסטם המלחמתי. היא עשויה להוות מעצב מרכזי בעימות הצבאי המודרני, בייחוד כזה המערב לחימה קרקעית אינטנסיבית, ויש בכוחה להשפיע עמוקות על דינמיקת הלחימה ועל יכולת הצדדים להשיג יעדים אסטרטגיים.

ב. פגיעה באוכלוסייה עלולה להקנות זווית ערכית־גלובלית לסכסוכים מקומיים. התנהלות מרוסנת של צבא כלפי אוכלוסיית היריב תשפיע לטובה על חופש הפעולה הבין־לאומי (למול מדינות, ציבורים ותאגידים).

ג. החידוש המרכזי במלחמה באוקראינה הוא העלייה האקספוננציאלית בהשפעתם של האזרחים על "החזית הדיגיטלית". הסביבה הדיגיטלית לא שימשה רק כלי להעברת מסרים לציבור באופן רחב ומהיר, אלא גם גורם המעצב את כלי הפעולה, וחוט מקשר בין כלל השחקנים וממדי העימות. היא אפשרה אינטראקציה רחבה, רציפה ובזמן אמת בין ההנהגה בקייב לציבור האוקראיני, בין החברה האזרחית לכוחות המזוינים האוקראיניים ובין חברות אזרחיות מערביות לחברה האוקראינית, והאיצה את השפעת ההתרחשויות בשטח על השיח הציבורי ועל קבלת החלטות פוליטיות. חידושים דיגיטליים אפשרו לצדדים "לשחק על כל המגרש": לשלב בין כלי מערכה (צבאיים, פוליטיים־דיפלומטיים, כלכליים ותודעתיים) בפעילותם מול המרכיב האזרחי בלחימה, ולנסות לפצות באמצעות הכלים הדיגיטליים על חולשה של כלי מערכה אחרים.

ד. התחדד הקושי לשנות עמדות מדיניות של הנהגת היריב באמצעות לחץ על אזרחים. קשה לחזות את התנהגות האוכלוסייה בלחימה, ולחצים עלולים להוביל דווקא להקשחת עמדות הציבור.

ה. העמיק טשטוש הגבולות בין הצבאי־ביטחוני לבין האזרחי, בין ה"מעורבים" ל״בלתי מעורבים" בלחימה, באופן ששב ומאתגר את הנורמות של דיני מלחמה, לרבות בנוגע להסתתרות כוחות לוחמים בקרב אוכלוסייה אזרחית ולזכות להשמיד תשתיות כלכליות־לאומיות של היריב, למשל בתחום האנרגיה. בד בבד התחדדו הקושי של הלוחמה המשפטית להשפיע על מתכונת הלחימה בזמן אמת וחולשת ההרתעה בדמות עונש עתידי (נוכח דחייה רוסית של סמכות שיפוט אוניברסלית).

ו. ניתן וכדאי להיערך ללחימה ב"חזית הדיגיטלית", תוך למידה מהעימות באוקראינה והכרה בכך שגם האויב מקיים למידה כזו. בהיבט המגננתי, ישנה חשיבות רבה להיערכות מוקדמת לצורך הכנת האזרחים למערכות תודעה בלחימה. בהיבט ההתקפי, עולה החשיבות של שמירת "הפתעות אופרטיביות" למלחמה עצמה. שמונה שנות עימות רוסי-אוקראיני שקדמו למלחמה סייעו לאוקראינה ולמערב ללמוד את דפוסי הפעולה של לוחמת המידע הרוסית ולפתח מנגנוני־נגד שהפכו את הציבור האוקראיני לחסין יותר מפני השפעה רוסית. קיים מתח בין היערכות "רחבה אך מוגבלת" לבין היערכות "מספקת" לחירום לאומי. ההכנות של אוקראינה היו רחוקות ממושלמות, אך כללו רמה ארצית ומחוזית, ואפשרו למידה ושיפור "תוך כדי תנועה". עם זאת, הכנות בלתי מספיקות תרמו לאובדן מהיר של שטחים נרחבים בימים הראשונים, ואלמלא הכשלים של הרוסים עצמם ו"מנגנון פיצוי" בדמות סיוע מערבי מסיבי, הנזק לאוקראינה עלול היה להיות בלתי הפיך.

לקחים לישראל

א. חשיבות האזרחים בשדה הקרב צפויה לגבור בעימותי העתיד של ישראל. נדרשת התארגנות ייעודית, משמעותית מבעבר, כדי לשקלל מעצב זה בתכנונים האסטרטגיים והאופרטיביים, תוך התחשבות בסיכון מוגבר לכשלי הערכה.

ב. החשיבה על מרכזיות תפקיד האוכלוסייה נדרשת להתקיים גם בכל היבטי תכנון המבצעים האוויריים. בעימותים עתידיים של ישראל חיל האוויר צפוי להיות רכיב דומיננטי בהפעלת הכוח בסביבה אזרחית, אשר תטיל אילוצים על הפעלת הכוח האווירי ותשפיע על היכולת לעמוד בהישג.

ג. בעימותים עתידיים אויביה של ישראל עלולים לעשות שימוש ציני באוכלוסייה להשגת תכליות אסטרטגיות, בהתבסס על לקחי המלחמה באוקראינה, כדי להסית נגדה אזרחים בשדה הקרב, ממשלות ודעת קהל במערב ותאגידים בין־לאומיים.

ד. תדמיותיהם של הצדדים היריבים בזירה הבין־לאומית נקבעות במהירות וקשה לשנותן. כדי לייצר לעצמה חופש פעולה אסטרטגי בחירום, חיוני שישראל תתכנן מראש את המערכה ב"חזית הדיגיטלית" ותתחיל לממשה בשגרה. זאת, בין היתר, באמצעות כלי דיפלומטיה ציבורית למול ממשלות, דעת קהל ותאגידים, בעיקר במערב.

ה. נדרש לפתח כלים טכנולוגיים ותוכניים להשגת יתרונות ב"חזית הדיגיטלית" האזרחית בשעת לחימה. ראוי לבחון, האם גם ישראל יכולה לרתום "צבא מתנדבים" כחלק מסל כלים מעודכן כזה.

ו. על אף ההבדלים הארגוניים והתרבותיים העמוקים בין צבא רוסיה לבין צה״ל, המלחמה באוקראינה שבה וממחישה בעוצמה כי פעולות דרגי השטח הלוחמים בקרב האוכלוסייה מייצרות הקרנות ברובד האסטרטגי, שיש בהן כדי להשפיע על מאזן ההישגים במלחמה.

ז. המלחמה באוקראינה שבה ומתקפת את חשיבותה של תפיסת ההפעלה הקיימת בצה״ל, המאזנת בין עמידה במשימה הצבאית לבין ריסון בהפעלת כוח כלפי אזרחים.

ח. חשוב לבחון את מהלכי מוכנות ישראל לחירום על רקע לקחי המלחמה באוקראינה. המקרה האוקראיני ממחיש כי הכנת הציבור הישראלי ללחימה – כדאי שתיעשה באופן רציף ללא קשר להתרעה, על בסיס למידת היכולות של אויבי ישראל וכוונותיהם, ביחס להשפעה על העורף האזרחי בישראל.